כתב ויתור:בלוג זה לא נועד לאבחן,,,
This blog does not intend to provide diagnosis, treatment, or medical advice. Read more. The content provided on this blog is for informational purposes only. Please consult with a physician or other healthcare professional regarding any medical or health-related diagnosis or treatment options. Information on this blog should not be considered as a substitute for advice from a healthcare professional. The claims made about specific products throughout this blog are not approved to diagnose, treat, cure, or prevent disease.
מאת מייקל מוריי, נטורופת מוסמך
מחסור ביסוד הקורט החיוני אבץ מדגים כיצד מחסור באב מזון אחד יכול להשפיע על מערכת החיסון. אם איננו מקבלים כמות מספקת של אבץ, אנו עלולים לאבד את היכולת להילחם בנגיפים וגם לווסת תגובות חיסוניות מופרזות אשר מובילות לתהליכים דלקתיים.1 מחסור באבץ הוא נפוץ, במיוחד בילדים ובקשישים. מעריכים כי אפילו במדינות המפותחות כמעט 30% מאוכלוסיית הקשישים סובלים ממחסור באבץ. גם צמחונים וטבעונים, אנשים עם מחלות כליות או עם שלשול כרוני סובלים לעתים קרובות ממחסור באבץ. למידע נוסף על היתרונות הבריאותיים הכלליים של אבץ ועל יתרונותיו עבור מחלות ספציפיות, ראו את המדריך הקצר לאבץשכתבתי בעבר. במאמר זה נתמקד על התפקידים החיוניים של אבץ במערכת החיסון.
אבץ ממלא תפקיד חיוני בתהליכים רבים במערכת החיסון. הוא מעורב כמעט בכל ההיבטים של פעילות מערכת החיסון, אבל הוא חשוב במיוחד בשלושת התהליכים הבאים:
יש שיקול חשוב אחד בהקשר של אבות מזון ספציפיים ופעילות מערכת החיסון. מערכת החיסון שלנו מתבססת על יחסי גומלין מורכבים בין מגוון גורמים שונים. מחסור באב מזון יחיד עלול לשבש את כל המערכת. לדוגמה, אבץ פועל תוך שיתוף פעולה הדוק עם ויטמין A ועם ויטמין D, סלניום, ואבות מזון רבים אחרים. מחסור בכל אחד מאבות המזון הללו יחליש את התועלת של אבץ.
אחת הדרכים העיקריות שבהן אבץ תורם לקידום של בריאות מערכת החיסון היא השפעתו על תפקוד בלוטת התימוס. בלוטת התימוס היא בלוטה חשובה במערכת החיסון. היא מורכבת משתי אונות של רקמה רכה בצבע ורדרד-אפור, שיושבות כמו סינר מתחת לבלוטת התריס ומעל הלב. בריאות מערכת החיסון תלויה במידה רבה בבריאות בלוטת התימוס.
בלוטת התימוס אחראית לתהליכים רבים במערכת החיסון, כולל ייצור T-לימפוציטים, סוג של תאי דם לבנים שאחראים לחסינות "תאית". המונח "חסינות תאית" מתייחס למנגנונים חיסוניים שאינם נשלטים או מתווכים על-ידי נוגדנים. רמות אבץ נמוכות פוגעות בתפקוד החסינות התאית בגלל מספר סיבות, כולל השפעת המחסור באבץ על בלוטת התימוס באופן כללי, וגם השפעתו על תאי הדם הלבנים. זה מגביר את הסיכון לא רק לזיהומים, אלא גם לאלרגיות, למחלות אוטואימוניות ולדלקות. למרבה המזל, מספר מחקרים הדגימו כי נטילת תוסף אבץ יכולה למגר את ההשפעה השלילית של מחסור באבץ על חסינות תאית אצל קשישים.3,4
אבץ גם חיוני לייצור של מספר הורמונים שמופרשים מבלוטת התימוס. בהתאם לזאת, ההורמונים הללו לא יהיו פעילים כאשר רמת האבץ בגוף נמוכה. הורמונים של בלוטת התימוס מגבירים באופן משמעותי את תפקוד תאי הדם הלבנים בכל הגוף. אין זה מפתיע כי רמות נמוכות של ההורמונים הללו בדם נקשרות לדיכוי מערכת החיסון ולסיכון מוגבר לזיהומים.
כל תאי הדם הלבנים עושים שימוש נרחב באבץ, בתהליכים הספציפיים שמתרחשים בהם. פרט ללימפוציטים מסוג T המעורבים בחסינות התאית, גם מונוציטים, תאי דם לבנים מסוג אחר, רגישים במיוחד לרמות אבץ נמוכות. מונוציטים הם "פחי הפסולת" של הגוף. מונוציטים שנמצאים ברקמות ספציפיות כמו הכבד, הלבלב ובלוטות הלימפה מכונים מקרופאגים. מונוציטים ומקרופאגים מבצעים תהליך של פגוציטוזיס, כלומר הם מקיפים חלקיקים זרים כמו חיידקים, נגיפים ופסולת תאית, ומפרקים אותם. מקרופאגים חיוניים להגנה מפני פלישת מיקרואורגניזמים, וגם לזיהוי סכנות, כדי שהם יוכלו לאותת לתאים אחרים של מערכת החיסון. כל התהליכים החשובים האלה שמבצעים מונוציטים ומקרופאגים תלויים באבץ. כאשר רמת האבץ היא פחות ממיטבית, גם התהליכים הללו לא יתפקדו באופן מיטבי.5
סוג נוסף של תאי דם לבנים הם תאי הרג טבעיים (NK). אבץ מעורב באיתות לתאי ההרג הטבעיים, אשר מאפשר להם לבצע את תפקידם. על כן, כאשר רמת האבץ נמוכה, תאי ההרג הטבעיים לא יקבלו את האותות שהם צריכים לקבל כדי לבצע את תפקידם.3 הכשל הזה עלול לגרום לבעיה קשה בזיהום נגיפי חריף, וזו סיבה נוספת לכך שחשוב תמיד להבטיח כמות אבץ מספקת בתזונה.
נוסף להשפעתו על מערכת החיסון, שבזכותה הוא מגן מפני זיהומים, אבץ מיונן מסוגל להילחם בזיהומים נגיפיים בעצמו. אבץ הוא לא תרופה אנטיביוטית או אנטי-נגיפית, אלא אב מזון שמהווה חלק ממערך הלחימה של הגוף באורגניזמים פולשים. אבץ הוא מרכיב חשוב של "מערכת החיסון המולדת". המונח הזה מתייחס למנגנוני ההגנה שקיימים בגוף בואפן טבעי, ואינם נובעים מהפעלה מכוונת של מערכת החיסון. חשיבותו של אבץ למערכת החיסון המולדת היא סיבה נוספת לכך שאבץ מכונה "שומר הסף של מערכת החיסון". אבץ, לצד אבות מזון רבים נוספים, כמו הוויטמינים A ו-D, חשוב במיוחד לתפקוד המחסומים שמגינים עלינו מפני זיהומים בעור ובריריות של מערכת הנשימה ומערכת העיכול.
במצבו החופשי והמיונן, אבץ מהווה מרכיב רב-עוצמה במאבק של מערכת החיסון המולדת נגד זיהומים, בכך שהוא מעכב את צמיחתם של נגיפים רבים.6 כאשר נגיף מדביק תא, הוא מכניס לתא את הקוד הגנטי שלו, לעתים קרובות לצד אנזים בשם רפליקאז שמאפשר שכפול של הנגיף. אבץ, כחלק ממערכת החיסון המולדת שלנו, מסוגל לחסום את פעילות האנזים רפליקאז, ובכך למנוע שכפול או התפשטות של הנגיף. עם זאת, נראה שההשפעה הזו של אבץ תלויה בקיומן של תעלות פתוחות בשם "יונופורים", תעלות (פתחים) מיוחדות בקרומי התאים שמאפשרות כניסת יונים לתאים. יש מספר תרכובות טבעיות שיכולות לשמש כיונופורים טבעיים עבור אבץ כדי לקדם כניסה של אבץ מיונן לתוך התאים. בין התרכובות הבולטות ביותר מסוג זה פלבונואידים כמו קוורצטין ופלבונואידים של תה ירוק.7 התרכובות הללו עשויות לתרום להעלאת רמת האבץ בתוך התאים.
המינונים המומלצים של תוספי אבץ למבוגרים, לתמיכה בבריאות הכללית וגם בתקופת הריון או הנקה, הם בין 15 ל-20 מ"ג. טווח המינונים המומלצים לילדים הוא בין 5 ל-10 מ"ג. כאשר נוטלים תוסף אבץ כדי לתת מענה לצרכים מיוחדים או לחזק את מערכות ההגנה של הגוף, טווח המינונים המומלצים הוא בין 30 ל-45 מ"ג לגברים ו-20 עד 30 מ"ג לנשים.
לעתים קרובות ממליצים על לכסניות אבץ להעלאת רמת האבץ בגוף בזמן הצטננות. לכסניות אבץ לרוב מכילות בין 15 ל-25 מ"ג של אבץ יסודי, ובדרך כלל ממליצים להמיס אותן בפה, אחת לשעתיים בשעות הערות. בפעם הראשונה מומלץ לקחת מינון כפול. ניתן להמשיך ליטול אבץ במינון זה במשך עד שבעה ימים.
יש מספר צורות של אבץ בתוספי תזונה עם אבץ. אמנם במחקרים קליניים רבים השתמשו באבץ גופרתי, אבל הצורה הזו של אבץ נספגת פחות טוב. בין הצורות הטובות יותר אבץ פיקולינט, אצטט, ציטרט, ביס-גליצינט, אוקסיד או מונו-מתיונין. יש נתונים שמצביעים על כך שכל אחת מהצורות הללו של אבץ נספגת היטב ויכולה להביא תועלת בריאותית. רוב לכסניות האבץ מכילות אבץ גלוקונט. נראה שצורת האבץ הזו יעילה בלכסניות.
אם נוטלים תוסף אבץ על בטן ריכה (במיוחד כאשר מדובר באבץ גופרתי), זה עלול לגרום להפרעות עיכול ולבחילה. צריכה ממושכת של יותר מ-150 מ"ג אבץ ביום עלולה לגרום לאנמיה, לירידה ברמת הכולסטרול מסוג HDL ולדיכוי מערכת החיסון, בגלל שיבוש של ספיגת נחושת.
אינטראקציות עם תרופות: אבץ עלול להפחית את הרמות של טטראציקלין וציפרופלוקסצין. יש ליטול תוספי אבץ לפחות שעתיים לפני או אחרי נטילת התרופות האנטיביוטיות הללו.
נטילת התרופות הבאות מגבירה את הפרשת האבץ מהגוף או פוגעת בספיגת אבץ: אספירין, AZT (אזידוטימידין), קפטופריל, אנלאפריל, אסטרוגנים (גלולות למניעת הריון ו-Premarin®), פניצילמין ומשתנים מסוג תיאזידים. אנשים שנוטלים את התרופות הללו עשויים להזדקק לתוספת אבץ כדי לשמור על רמות אבץ תקינות.
סימוכין:
