מונולאורין הוא שומן המצוי בחלב אם, ונראה שהוא ממלא בו תפקיד של חומר חיטוי טבעי. הוא מצוי גם בשמן קוקוס, והוא גם יכול להיווצר בגוף האדם בצורה של חומצה לאורית, שבדרך כלל מהווה כ-50% מהשומן שמכיל שמן קוקוס.


מונולאורין, הידוע גם בשם גליצריל מונולאורט, או גליצריל לאורט, מיוצר גם בתור תוסף תזונתי. הפעילות שלו נגד זיהומים מוכּרת זה יותר מ-50 שנה, אבל לאחרונה נערכו שורה של מחקרים שמתמקדים בהשפעה אנטי-נגיפית ואנטי-בקטריאלית שלו.

ההשפעה הטבעית של מונולאורין נגד מיקרואורגניזמים

נגיפים רבים, לצד חיידקים ופרוטוזואה (טפילים) מוקפים בקרום מגן המורכב משומנים (ליפידים). מחקרים מצביעים על כך כי מונולאורין  מחסל את הפתוגנים הללו על-ידי המסת השומנים בקרום השומני שמקיף אותם. במלים אחרות, מונולאורין למעשה מפרק את מעטפת המגן של המיקרואורגניזמים, מה שמאפשר למערכת החיסון לחסל אותם בקלות. 


מחקרים שנערכו לאחרונה מצביעים על כך שיש למונולאורין מנגנון נוסף לחיסול חיידקים מסוימים, אשר משפיע על יכולתם של החיידקים לקיים אינטראקציה עם התאים שאליהם החיידקים מנסים לפלוש.


מונולאורין גם מחסל או מנטרל מספר זנים של פטריות, שמרים ופרוטוזואה, כולל Candida albicans, מספר זנים של גזזת וגם Giardia lamblia.

מונולאורין מעכב היווצרות של ביופילם ומפרק אותו

ביופילם היא משתית חלקלקה ודביקה הבנויה מחיידקים או שמרים שדבוקים זה לזה. ביופילם נצמד למשטחים שונים, כולל הרירית של המעי הדק. באופן כללי, לעתים קרובות קשה להיפטר משמרים וחיידקים שיוצרים ביופילם. למעשה, האורגניזמים הללו יוצרים את הביופילם כאשר הם מאוימים. זהו מנגנון הישרדות, וזה אחד הגורמים העיקריים שמובילים להתפתחות של עמידות חיידקים בפני אנטיביוטיקה. החיידקים יוצרים מעין מחסום שמגן עליהם. זו אחת הסיבות לכך שתרופות אנטיביוטיות לא באמת פותרות את הבעיה של צמיחת יתר של חיידקים או שמרים במעי הדק, מה שקורה בתסמונת המכונה צמיחת יתר של חיידקים במעי הדק (SIBO). החיידקים יוצרים את הביופילם ומחכים להיעלמות האנטיביוטיקה, אז הם יוכלו לחזור ולהתרבות. הודגם כי מונולאורין יעיל מאוד להמסה של משתית הביופילם, מה שחושף את החיידקים או השמרים לגורמים הטבעיים שמאפשרים לשמור על המעי הדק יחסית נקי מחיידקים. 


חיידקים ושמרים היוצרים ביופילים שיכולים לגרום לצמיחת יתר במעיים בדרך כלל גורמים גם לבטן תפוחה ולהצטברות משמעותית של גזים. אמנם אין מחקרים קליניים בנושא הזה, אבל אם ההשפעה הזו של מונולאורין על הגוף דומה מבחינת יעילותה להשפעה שהודגמה במודלים ניסיוניים, הוא יכול להביא לפריצת דרך משמעותית. 

יש למונולאורין השפעה מעכבת משמעותית על Candida albicans

הפטריה Candida albicans קיימת בגוף באופן טבעי. מחקר שנערך בשנת 2018 (Biol Pharm Bull. 2018;41:1299-1302) הדגיש את הפעילות האנטי-פטרייתית של מונולאורין נגד הביופילם של Candida albicans בעכברים, באמצעות שימוש בזן מהונדס של Candida albicans עם פלואורסצנציה (זהירה) באור מתאים. ההשפעה האנטי-פטרייתית של מונולאורין הודגמה על-ידי השוואה בין עכברים שטופלו בפלצבו, במונולאורין או בתרופה אנטי-פטרייתית (ניסטטין). התוצאות מצביעות על כך שטיפול חיצוני במונולאוריןהיה יעיל כמעט באותה המידה כמו ניסטטין, והשפיע באופן משמעותי על יכולתה של Candida albicans ליצור ביופילם. מסכנת המחקר היא "הניתוח המיקרוביולוגי הכללי של דגימות לשון ex-vivo מאשר את יעילותו של מונולאורין כתרופה אנטי-פטרייתית רבת עוצמה."


במחקר אחר נבדקו ההשפעות הקליניות של מונולאורין על נשים עם זיהומים בנרתיק עקב C. albicans או החיידק Gardnerella vaginalis (Antimicrob Agents Chemother. 2010;54:597-601). זיהומים בנרתיק הנגרמים על-ידי האורגניזמים האלה הם די נפוצים, והם יכולים להפוך לכרוניים או נשנים. מאחר שמונולאורין פעיל נגד שני האורגניזמים, נערך מחקר אקראי וכפול סמיות להערכת ההשפעה של מונולאורין על אוכלוסיית החיידקים בנרתיק. נשים השתמשו בג'ל וגינלי עם 0%, 0.5% או 5% של מונולאורין פעם ב-12 שעות במשך יומיים. נלקח מהן משטח נרתיק לתרבית לפני ומיד אחרי השימוש הראשון בג'ל, וכעבור 12 שעות אחרי השימוש האחרון בג'ל. המשטח נלקח לזיהוי Lactobacillus, Candida, G. vaginalis. מונולאורין לא השפיע על רמת החומציות (pH) בנרתיק, אך הפחית באופן משמעותי את הצמיחה של Candida וגם של G. vaginalis, בלי להשפיע על ריכוזי Lactobacillus בנרתיק.


שני המחקרים הנ"ל הם חשובים בגלל מספר סיבות, ובראש ובראשונה מפני שהם מצביעים על כך שניתן לתרגם את ההשפעה האנטי-בקטריאלית של מונולאורין שהודגמה במחקרים באוכלוסיות תאים ובמחקרי מבחנה לתוצאות מוחשיות בבעלי חיים ובבני אדם. אם ההשפעה הזו חלה על כל המיקרואורגניזמים שנגדם מונולאורין יכול לפעול, במיוחד הנגיפים, אז שימוש במונולאורין יביא להתקדמות משמעותית ברפואה.

המינון המומלץ של מונולאורין: 

ההמלצה הכללית לשימוש במונולאורין כתוסף תזונה היא להתחיל ממינון של 750 מ"ג פעמיים-שלוש ביום במשך שבוע, ולאחר מכן להעלות את המינון ל-1,500 מ"ג פעמיים-שלוש ביום למשך שבוע נוסף. לפי הצורך, ניתן להגדיל את המינון לעד 3,000 מ"ג פעמיים-שלוש ביום. בדרך כלל מפסיקים את השימוש בתוסף כאשר אין בו צורך מובהק.

האם מונולאורין בטוח לשימוש?

מונולאוריןבאופן כללי, מונולאורין נחשב כבטוח לשימוש (דירוג GRAS) על-ידי רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA). למעשה, מוסיפים אותו בכמויות גדולות למזון של בעלי חיים, בתור חומר חיטוי טבעי. מעניין כי השפעתו האנטי-בקטריאלית לא חלה על חיידקים בריאים חשובים שחיים במערכת העיכול. אמנם נראה שמונולאורין בטוח מאוד לשימוש, אבל יש להימנע משימוש בו במהלך הריון והנקה, מאחר שאין נתוני בטיחות על כך.