כתב ויתור:בלוג זה לא נועד לאבחן,,,
This blog does not intend to provide diagnosis, treatment, or medical advice. Read more. The content provided on this blog is for informational purposes only. Please consult with a physician or other healthcare professional regarding any medical or health-related diagnosis or treatment options. Information on this blog should not be considered as a substitute for advice from a healthcare professional. The claims made about specific products throughout this blog are not approved to diagnose, treat, cure, or prevent disease.
L-טירוזין היא חומצת אמינו שאינה חיונית ותחילן של הורמוני בלוטת התריס, המוליכים העצביים דופמין ונוראפינפרין והורמון הסטרס אפינפרין. L-טירוזין היא חומצת אמינו שאינה חיונית, כך שהגוף יכול לייצר L-טירוזין מחומצת אמינו אחרת, Lפנילאלנין, ובדרך כלל אין צורך לקבל L-טירוזין ישירות מהתזונה. עם זאת, יש אנשים עם הפרעה גנטית נדירה המכונה "פנילקטונוריה" (PKU) שאינם יכולים לייצר את חומצת האמינו L-פנילאלנין. עבור האנשים האלה, L-טירוזין היא חומצת אמינו חיונית. מטופלים עם PKU חייבים להחליף את L-פנילאלנין ב-L-טירוזין, אחרת הם יפתחו נזק מוחי. בדרך כלל עושים את הבדיקה הנדרשת ומאבחנים את המחלה אצל מי שסובלים ממנה אחרי הלידה.
L-טירוזין הוא תחילן של מוליכים עצביים, ולכן מחקרים בחנו את התועלת שלו לבריאות הנפש. אמנם חלק מהשימושים מחייבים מחקר נוסף, אבל יש כמה ממצאים מעניינים.
כמה מהתרופות הסטנדרטיות לטיפול בדיכאון מכוונות לדופמין ונוראפינפרין. בהתאם לזאת, L-טירוזין עשוי להוות דרך פשוטה לנסות ולהעלות את רמות המוליכים העצביים הללו כדי להגיע לתוצאות דומות. מעניין כי מחקרים בבעלי חיים מצביעים שיש לתוספי L-טירוזין פוטנציאל מסוים של השפעה נוגדת דיכאון.
במחקרים על דלדול מאגרי L-טירוזין מורידים את רמת L-טירוזין במוח על-ידי מתן כל חומצות האמינו פרט ל-L-טירוזין והתחילן שלו L-פנילאלנין. מחקרים בבני אדם מצאו עלייה באדישות ובחוסר סיפוק לאחר סילוק L-פנילאלנין ו-L-טירוזין. כמו כן, הנבדקים גם הדגימו נטייה לפתח עצבות בזמן שהם היו תחת מעקב. התוצאות הללו מצביעות על כך שמחסור ב-L-טירוזין עשוי להשפיע על מצב הרוח.
דיווחי מקרה ישנים מתארים מטופלים שלא הגיבו לתרופות סטנדרטיות רבות נגד דיכאון, אך השתפרו תחת L-טירוזין כטיפול לדיכאון. בחלק מדיווחי המקרה היו עדויות למחסור במוליך העצבי נוראפינפרין. דיווחי מקרה אחרים שהגיעו מצרפת מדווחים על ריפוי ארוך-טווח של דיכאון במטופלים אצלם נמצא מחסור בדופמין. עם זאת, הניסוי הקליני כפול-הסמיות היחיד שנערך בנושא הזה לא מצא כי L-טירוזין מועיל בדיכאון, אך יש לציין כי במחקר זה לא נבדקו רמות דופמין או נוראפינפרין. במחקרים הקיימים קיימת תמיכה חזקה יותר בפרע, זעפרן ואולי גם 5-HTP כטיפולים טבעיים לדיכאון. עם זאת, נדרשים מחקרים נוספים שיעזרו להבין טוב יותר האם יש ל-L-טירוזין מקום בטיפול בדיכאון, או שמא הוא עוזר רק במקרים בודדים עם מחסור במוליכים עצביים ספציפיים.
רבים מאמינים כי ADHD היא מחלה שקשורה לרמות דופמין נמוכות במוח. נראה כי מנגנון הפעולה של תרופות ממריצות, כמו ריטלין ואדרל, קשור לפחות באופן חלקי להעלאת רמון הדופמין והנוראפינפרין. בהתאם לזאת, אין זה מפתיע שלפעמים ממליצים על L-טירוזין כטיפול ב-ADHD. עם זאת, יש ניואנסים שונים במחקרים, ומספר המחקרים בנושא זה די מוגבל.
מחקר קטן בו נתנו תוספי L-טירוזין, L-טריפטופן, אמפטמין או פלצבו במשך שבוע אחד בלבד מצא שאין תועלת במתן L-טירוזין לילדים מבחינת תסמיני ADHD. מעניין כי, L-טריפטופן, שיפור את התנהגות הילדים לפי דיווח ההורים. מאחר שהמחקר היה מצומצם וקצר, קשה להסיק ממנו מסקנות כלשהן. במחקר קטן אחר בקרב מבוגרים נתנו L-טירוזין במשך שמונה שבועות. לאחר שבועיים, תסמיני ה-ADHD השתפרו אצל 75% מהמטופלים. עם זאת, התועלת דעכה לאחר שישה שבועות, ונראה שאצל אף אחד מהמטופלים התועלת לא נשמרה בטווח הארוך. עורכי המחקר הגיעו למסקנה כי התפתחה עמידות ל-L-טירוזין, כך שחומצת אמינו זו אינה יעילה לטיפול מתמשך בתסמיני ADHD.
פורסם גם חקר מקרה אחד על ADHD. מדובר בילד עם PKU, המחלה הגנטית בה נחסם ייצור של L-טירוזין מ-L-פנילאלנין. בגיל שלוש הילד התחיל להפגין דפוסי התנהגות מאתגרים. הוריו של הילד פנו לעזרה בגלל התסמינים שהוא פיתח. בעקבות הערכת רופאי ילדים, הילד אובחן עם ADHD. מאחר שהילד סבל מ-PKU, הרופא המטפל הניח כי ייתכן שיש לילד מחסור ב-L-טירוזין, והוא נתן לו את חומצת האמינו הזו כתוסף תזונה. לפי עורכי המחקר, מתן תוסף L-טירוזין הביא לשיפור דרמטי בתסמיני ADHD אצל הילד.
לאור העדויות הקיימות, קשה להסיק מסקנות חד-משמעיות לגבי L-טירוזין ב-ADHD. נדרשים מחקרים גדולים וממושכים יותר כדי להגיע למסקנות מהימנות. כמו כן, יש לחקור את הסוגיה האם קיימת תת-קבוצה של מטופלים שעשויה להגיב בגלל הצורך הביוכימי הגדול יותר בחומצת האמינו הזו שככל הנראה קיים במקרים של PKU. מחקרים על, אבץ,, ברזל ואסטרטגיות תזונתיות שונות מצביעים על כך שככל הנראה קיימות אופציות מועילות נוספות עבור ADHD, אך הן מחייבות השגחה של גורם רפואי מיומן.
נראה כי העדויות הטובות ביותר לתועלת של L-טירוזין הן עבור השפעתו על תפקוד המוח אצל אנשים הנתונים במצבים מלחיצים. ייתכן שהשפעתו דומה לזו של אדפטוגנים צמחיים אחרים, כמו ויתניה (אשווגנדה) אורודיולה. רבים מהמחקרים על L-טירוזין בוצעו על-ידי גופים צבאיים שונים שהתעניינו בתועלת הפוטנציאלית של חומצת האמינו הזו.
מחקרים בבעלי חיים הראו כי מצבים מלחיצים יכולים לגרום לירידה ברמות של נוראפינפרין ודופמין. מתן L-טירוזין לאותם בעלי החיים מונע ירידה ברמות המוליכים העצביים ומצמצם שינויי התנהגות כתוצאה מסטרס.
ניסוי ראשוני בבני אדם חשף אנשי צבא לטמפרטורות נמוכות עם רמות חמצן נמוכות, כמו בסביבה הררית בגובה רב. במחקר הזה L-טירוזין, בניגוד לפלצבו, הביא לירידה משמעותית בהשלכות השליליות. מתן תוסף של L-טירוזין הדגים תועלת עבור תסמינים רבים, כולל כאבי ראש, תחושת קור, תחושת מצוקה, עייפות, אי-נוחות בשרירים וישנוניות. הנבדקים שקיבלו L-טירוזין גם הדגימו ביצועים טובים יותר במטלות המחייבות מאמץ מנטלי, כולל תרגילי מתמטיקה, שימוש במפה ובמצפן, זיהוי תבניות ומדדים נוספים.
במחקר אחד שערך צבא ארה"ב הנבדקים נחשפו לסטרס על-ידי הורדת טמפרטורת הליבה של גופם באמצעות שהייה במים קרים. הם הועברו מהמים הקרים לחדר קר והשלימו מספר משימות להערכת הביצועים הגופניים והמנטליים. הממצאים הבולטים ביותר היו שיפורים בקליעה למטרה בתנאי עקת קור לאחר מתן תוסף L-טירוזין. עורכי המחקר ציינו כי קליעה למטרה היא משימה המחייבת כישורים גופניים וגם מנטליים.
מחקר אחר שנערך בהולנד חקר את ההשפעות של L-טירוזין על התפקוד הקוגניטיבי תחת עקת רעש. הנבדקים נדרשו לבצע מספר מטלות מנטליות מלחיצות בזמן שהם הרכיבו אוזניות שהשמיעו רעש המורכב משילוב של קולות מבריכת שחייה, תנועה סואנת, רעשי רכבת ומפעל. הנבדקים שיקבלו L-טירוזין הדגימו ביצועים טובים יותר במבחני החשיבה. נוסף על כך, L-טירוזין הביא בהתחלה לירידה בלחץ הדם, גם אם השינוי התאזן כעבור שעה.
ידוע שגם מחסור בשינה פוגע בביצועים הגופניים והמנטליים. צי ארצות הברית חקר את השפעת L-טירוזין על נבדקים שלא ישנו במשך 24 שעות. מתן תוסף L-טירוזין הביא לשיפור גם ביכולות הפסיכומוטוריות וגם במטלות המחייבות ערנות. מחקר אחר ודומה גם חקר את L-טירוזין בהשוואה לקפאין, אמפטמין ותרופה אחרת לשיפור הביצועים במצבים של מחסור בשינה. אמנם אמפטמין היה יעיל יותר, אבל גם L-טירוזין הביא לשיפור בזיכרון, ביכולת ההיקש הלוגי ובמטלות חזותיות המחייבות ערנות.
מחקר קטן על "בקרת הפרעות" גם מצא שיפור מסוים לאחר מתן L-טירוזין. יש מספר שיטות למדידת בקרת הפרעות. שיטה אחת היא להציג על מסך מחשב עיגול או מרובע, כאשר עבור כל צורה צריך ללחוץ על הכפתור השמאלי (עבור העיגול) או הימני (עבור המרובע). עם זאת, כל צורה מוצגת בצדו השמאלי או הימני של המסך. מיקום העצם לא קשור לתשובה הנכונה, אלא משמש כהסחת שנועדה לבלבל את הנבדק. הודגם כי L-טירוזין משפר את הביצועים במטלות המחייבות בקרת הפרעות.
ניסוי קטן בחן את התועלת של L-טירוזין בביצוע משימות פשוטות ובריבוי משימות. מתן תוסף טירוזין הביא לשיפור בזיכרון בביצוע משימות מרובות מאתגרות יותר. במחקר אחר שערך צבא ארצות הברית הוערכו ביצועי הזיכרון של נבדקים שנחשפו לעקת קור. הנבדקים במחקר זה שהו במים קרים בטמפרטורה של כ-10 מעלות צלזיוס, מה שהביא לירידה בטמפרטורת הליבה של הגוף, במשך 90 דקות. אחרי עקת הקור, מבחני זיכרון קצר-טווח הדגימו ביצועים טובים יותר בקבוצה שקיבלה L-טירוזין מאשר בקבוצה שקיבלה פלצבו.
מחקר דומה שערך צי ארצות הברית גם הדגים תועלת עבור מבחני זיכרון קצר-טווח לאחר חשיפה לקור ומתן תוסף L-טירוזין. מעניין שכאשר הנבדקים לא נחשפו לקור קודם לכן, לא הייתה ל-L-טירוזין כל השפעה על הזיכרון. זה מעיד על כך שהתועלת ככל הנראה קיימת רק במצבי לחץ.
L-טירוזין היא חומצת אמינו מעניינת. נראה שהיא עוזרת לשפר את התפקוד המנטלי והזיכרון בביצוע פעילויות מלחיצות ובמצבי לחץ. אמנם המחקרים אינם לגמרי ברורים, אבל ייתכן כי L-טירוזין עשויה להועיל גם במקרים מסוימים של דיכאון, בהם קיים צורך מטבולי ברמות גבוהות יותר של חומצות אמינו. באשר ל-ADHD, המחקרים פחות חד-משמעיים.
למרבה המזל, לפי המחקרים שפורסמו אין ל-L-טירוזין יותר מדי תופעות לוואי. תופעות הלוואי השכיחות ביותר שדווחו הן כאב ראש, עייפות, צרבת ובחילה. בדרך כלל מינונים סבירים של חומצת האמינו הזו נסבלים היטב.
הפניות:
מאת ד"ר סקוט בוּאסינג, N.D.
