ייתכן כי צמיחת יתר של שמרי מלסזיה היא הגורם לבעיית העור שלכם

מלה-מה? 

מהי מלסזיה?

מלסזיה היא סוג של שמרים שחיים על העור של כולנו. שמרי מלסזיה אוהבים לחיות בזקיקי שיער שמכילים הרבה חלב (שומן). השמרים האלה הם חלק מאוכלוסיית החיידקים הרגילה של העור, כך שאין בכך משהו מביך או מגעיל. אבל צמיחת יתר או תגובה חריגה לשמרי מלסזיה יכולה לגרום לבעיות עור שונות.

לפי הערכתי, חלק גדול מהמקרים של מחלות עור אותן אני רואה ובהן אני מטפלת במרפאה שלי קשורות בדרך זו או אחרת לצמיחת יתר של שמרים. התופעה הזו נפוצה ביותר!

שמרים משגשגים בסביבה לחה וחמה, כך שבעיות העור הנגרמות על-ידי צמיחת יתר של שמרים שכיחות יותר בחודשי הקיץ, באקלים לח ואצל אנשים עם הזעה מוגברת או ייצור מוגבר של חלב. שימוש בתרופות אנטיביוטיות, תרופות מדכאות חיסון וגם ביגוד ומוצרי טיפוח שחוסמים את העור — או "לא מאפשרים לו לנשום" — גם יכולים לתרום לצמיחת יתר של שמרים.

מחלות העור השכיחות ביותר אותן ניתן לייחס לשמרי מלסזיה הן סבוריאה דרמטיטיס, טינאה ורסיקולור ואקנה פטרייתי (פוליקוליטיס על רקע מלסזיה). בהמשך אספר לכם מה אתם צריכים לדעת על כל אחת מהמחלות הללו, ובסוף המאמר אעבור על המרכיבים והמוצרים המועדפים עליי לטיפול במחלות עור פטרייתיות.

סבוריאה דרמטיטיס 

סבוריאה דרמטיטיס היא למעשה מונח רפואי מתוחכם לקשקשת. הכוונה לקשקשים הצהובים והשמנוניים שיכולים להופיע על הקרקפת, בין הגבות, סביב האף ועל החזה, לפעמים בליווי של אדמומיות. התופעה הזו שכיחה ביותר. אני רואה אותה יותר אצל גברים, מטופלים עם מחלות נוירולוגיות (שיטיון, מחלת פרקינסון) ואנשים שלא יכולים או לא רוצים לחפוף את השיער לעתים קרובות מספיק. הסיבה המדויקת לתופעה אינה ידועה, אך מעריכים כי אחד הטריגרים העיקריים הוא צמיחת יתר של שמרי מלסזיה, או תגובה מופרזת וחריגה של הגוף לשמרים אלה. אם לא מטפלים בסבוריאה דרמטיטיס, היא עלולה לגרום לגרד וצריבה או סתם להפוך למטרד, בגלל הקשקשים הנראים לעין על העור והבגדים.

אחד המרכיבים העיקריים של טיפול בסבוריאה דרמטיטיס הוא לעסות את השמפו ישירות על הקרקפת, על מנת לסייע באופן ידני להסרת תאי העור המתים והשומן. אני בדרך כלל גם ממליצה לאנשים שלא חופפים את השיער לעתים קרובות להגדיל את תדירות החפיפה. 

טינאה ורסיקולור 

טינאה ורסיקולור היא מחלת עור שכיחה נוספת. היא באה לידי ביטוי בהופעת אזורי עור עם גוון קצת שונה, בעיקר על החזה, הבטן והגב. המונח "ורסיקולור" נלקח מלטינית משמעותו "מגוון צבעים". המחלה נקראת כך כי גוון העור יכול להיות שונה אצל אנשים שונים. אותם אזורי העור יכולים להיות עם היפו-פיגמנטציה (גוון בהיר יותר הנוטה ללבן), צבע ורדרד או היפר-פיגמנטציה (גוון שזוף/חום יותר). טינאה ורסיקולור שכיחה יותר בחודשי הקיץ, כאשר מזג האוויר חם והאנשים נוטים להזיע יותר. מאחר שהשמש גורמת לעור לייצר יותר פיגמנט, לעתים קרובות הפריחה של טינאה ורסיקולור בולטת יותר בקיץ. על כן, הגנה מפני השמש יכולה לסייע בצמצום הופעת הפריחה. בשימוש במסנני קרינה הקפידו להשתמש בתכשיר קליל שאינו שמנוני מדי ולבשו בגדים קלילים ורופפים. מסנני קרינה ובגדים שחוסמים את העור עלולים להחמיר את הבעיה בטינאה ורסיקולור.

אקנה פטרייתי (פוליקוליטיס על רקע מלסזיה)

למען האמת, רופאי העור קצת מעוותים את הפנים כשהם שומעים את המונח המקובל ברשתות החברתיות "אקנה פטרייתי". זאת מפני שאותו "אקנה פטרייתי" הוא לא באמת אקנה. זאת למעשה צורה של פוליקוליטיס, או דלקת של זקיקי שיער. יש מגוון אורגניזמים שונים שיכולים לגרום לפוליקוליטיס, כגון חיידקים, נגיפים או שמרים. מצד שני, ייתכן גם פוליקוליטיס עקר, כלומר דלקת זקיקי שיער ללא מיקרו-אורגניזמים. פוליקוליטיס מסוג זה יכול להיגרם על-ידי תרופות, חיכוך או שערות עבות וגסות. 

פוליקוליטיס שנגרם על-ידי מלסזיה מכונה פוליקוליטיס על רקע מלסזיה (מה שידוע בשם "אקנה פטרייתי"). הוא בא לידי ביטוי בהופעת גבשושיות ופצעונים קטנים מרובים עם גרד, בדרך כלל על החזה והגב העליון. הנגעים יכולים להופיע גם על המצח/קו השיער, הסנטר, הצוואר והזרועות העליונות. ההבדלים העיקריים בין "אקנה פטרייתי" לאקנה אמיתי הם שאקנה פטרייתי הוא מונומורפי (כלומר כל הפצעונים והגבשושיות הם בגודל ובצורה דומים), ואין בו נקודות שחורות או לבנות. לפעמים נדרשת ביופסיית עור או תרבית מפצעון כדי לאבחן את צמיחת השמרים.

טיפולים בצמיחת יתר של מלסזיה

מאחר שכל המחלות הללו נגרמות על-ידי אותו האורגניזם (שמרים), הטיפולים דומים ומכוונים לעיכוב של צמיחת השמרים.

בין תרופות המרשם הנפוצות ביותר בהן משתמשים רופאי העור לטיפול במחלות עור פטרייתיות קרמים, שמפואים או טבליות נגד פטריות לנטילה פומית, כמו קטוֹקוֹנזוֹל או פלוּקוֹנזול. 

לחלופין, יש מספר תכשירים הנמכרים ללא מרשם שהם לא פחות יעילים. המוצרים הטובים ביותר לטיפול בשמרים מכילים מרכיבים כמו אבץ פיריתיון או סלניום סולפיד. ניתן לשלב אותם בשגרת היומיום הרגילה שלכם ולהשתמש בהם לצד מוצרים אחרים, או להחליף את המוצרים הרגילים במוצרים עם המרכיבים הנ"ל. להפקת תועלת מרבית מהמוצרים השאירו אותם על העור למשך כ-10 דקות לפני שטיפתם.

מרכיב נוסף עליו אולי שמעתם הוא שמן עץ התה. הודגם כי יש לשמן עץ התה פעילות אנטי-בקטריאלית, והוא עשוי להועיל גם בטיפול במחלות הנגרמות על-ידי שמרים. יש לקחת בחשבון דבר אחד: אצל אנשים מסוימים שמן עץ התה עלול לגרום לגירוי או לדלקת עור ממגע. אם אתם רוצים לנסות מוצר עם שמן עץ התה, אני ממליצה קודם לנסות אותו על אזור עור קטן בצד הפנימי של זרוע, כדי לבדוק את הסבילות שלכם לשמן עץ התה. הימנעו ממוצרים עם שמן זית, שכן הוא משמש כמזון לשמרים ועלול להחמיר את מחלות העור הללו! 

להלן כמה מהמוצרים האהובים עליי: 

Dove‏, Dermacare שמפו נגד קשקשים לטיפול בקרקפת עם קוקוס ולחות

Bosley, שמפו נגד קשקשים עם אבץ פיריתיון להקלה על הקרקפת

Petal Fresh, Hair ResQ, מרכך שיער מעבה, נגד קשקשים

Herban Cowboy, סבון, ספורט

Vanicream, Z-Bar, סבון מנקה תרופתי לסבוריאה דרמטיטיס ונגד קשקשים

Selsun Blue, שמפו נגד קשקשים, לקרקפת מגרדת ויבשה

Giovanni, Tea Tree Triple Treat, שמפו ממריץ

M3 Naturals, בלם עץ התה

הערה: בלוג זה לא נועד לספק אבחון, טיפול או ייעוץ רפואי. התוכן של בלוג זה מובא לידע כללי בלבד. נא להתייעץ עם רופא או עם גורם רפואי מקצועי אחר בכל סוגיה הקשורה לאבחון או לאפשרויות של טיפול רפואי. אין לראות במידע המובא בבלוג זה כתחליף לייעוץ של גורם רפואי מקצועי. ההצהרות לגבי מוצרים ספציפיים שמופיעות בבלוג זה לא נועדו לאבחן, לרפא או למנוע מחלות, או לטפל במחלות.