סלניום התגלה על ידי כימאי שבדי ב-1817, והחל לעורר עניין מדעי במהלך שנות החמישים של המאה הקודמת וכעת נחשב כיסוד קורט חיוני בגוף האדם. יסודות קורט הם מינרלים המצויים בכמויות קטנות ברקמות חיות עם מגוון תפקידים חשובים. ישנם 14 יסודות קורט ידועים, הכוללים ברזלאבץיודנחושתמגנזיום, אלומיניום, עופרת, ופלואוריד. 

ניתן לצרוך סלניום אך ורק דרך דרך תזונה או נטילת תוסף. כנוגד חמצון חזק, הוא מועיל לגוף האדם בהגנה נגד רדיקלים חופשיים מזיקים, ובכך מספק הגנה לתפקודי מערכת החיסון. 

‌‌סוגי סלניום

ניתן למצוא סלניום בשתי צורות: אי-אורגני ואורגני. תרכובות אי-אורגניות ידועות כ"סלנאט" ו"סלנייט" בזמן שתרכובות אורגניות ידועות כ"סלנו-מתיונין" ו"סלנו-ציסטאין". לרוב, צמחים מכילים את הצורה האי-אורגנית, אשר מומרת לסלנו-ציסטאין, בה ניתן להשתמש בגוף האדם. 

גוף האדם סופג את המינרל בצורה הטובה ביותר בנוכחות ויטמינים מסיסי שומן כמו  AD, ו- E

‌‌‌‌מקורות תזונתיים עשירים בסלניום

מזונות אחרים כמו דגנים, מאכלי חלב, מאכלי דגן וביצים מכילים כמויות מספקות של סלניום. 

הצורה הטובה ביותר לצרוך סלניום היא דרך תזונה מאוזנת. עם זאת, יש מקום לתוסף תזונה המשלב ויטמין וסלניום במצבים בהם הרמות הנחוצות לא נצרכות דרך תזונה מתאימה. למרות שתוספי סלניום זמינים גם בצורה אורגנית וגם אי-אורגנית, מחקרים הראו כי הצורה האורגנית נספגת מהר יותר. 

‌‌‌סימנים למחסור בסלניום

כשאדם לא צורך כמויות מספקות של סלניום, ייתכן ויופיעו התסמינים הבאים.

  • חולשה בשרירים
  • עייפות כרונית
  • נשירת שיער
  • עקרות
  • תפקוד לקוי של מערכת החיסון

אנשים הסובלים מבעיות עיכול נמצאים בסיכון לסבול מבעיות ספיגה ולכן בסיכון מוגבר למחסור. 

הכמות המומלצת לצריכה תלויה בגילו ובמינו של האדם, אך לרוב המנה היומית המומלצת למבוגר היא 55 מק"ג ביום ולילד 20 מק"ג ביום.  למרות שמומחים רבים סוברים כי זו כמו קטנה מדי ורק הכמות המינימלית, לא האופטימלית, תופעות לוואי יכולות להתרחש עקב צריכת יתר של סלניום. 

צריכת סלניום דרך מולטי-ויטמינים או בצורת תוספי תזונה לפי הנחיה, בטוחה. נטילה של יותר מהכמות המומלצת על התווית של תוסף התזונה, עם זאת, עלולה לגרום להופעת תופעות לוואי, כולל אנמיה, נשירת שיער וקשיון עצמות. תסמינים נפוצים נוספים של רעילות כוללים טעם מתכתי בפה, שלשולים, בחילות, שינויים במצב הרוח ונוירופתיה פריפרית.   

‌‌‌‌סלניום ומערכת החיסון 

מערכת חיסון חזקה ובריאה היא חלק אינטגרלי במאבק נגד זיהומים הנגרמים כתוצאה מחיידקים ונגיפים.  סלניום מקושר ליותר מ-30 סלנו-פרוטאינים, אשר אחראיים על מנגנון ההגנה נוגד החמצון העצמתי, פעילות חשובה בתגובה החיסונית אשר מגינה על גופנו. 

נוגדי חמצון עוזרים למנוע נזק לתאים הנגרם על ידי רדיקלים חופשיים ושאר סוגים של עקה חמצונית. כשעקה חמצונית נשמרת ברמה מינימלית, פחות תאים בריאים נפגעים, דבר המפחית את הסיכון למחלות וזיהומים. 

בנוסף, נמצא כי לסלניום תכונות נוגדות דלקת, אנטי-ויראליות ואנטי-בקטריאליות אשר משפיעות בחוזקה על דלקות ועל התגובה החיסונית. יש מגוון מחקרים שהראו את הקשר בין סלניום לזיהומים נגיפיים ולבלוטת התריס, אשר נדון בהם בהמשך. 

‌‌סלניום וזיהומים נגיפיים 

נמצא כי מחסור בסלניום קשור באופן ישיר לסיכון מוגבר לזיהומים נגיפיים. רמות נמוכות של סלניום בגוף עלול לגרום לעלייה בעקה החמצונית, ולהוביל להגברת רמת דלקות. המידע האמין ביותר בנוגע להשפעות הרסניות כתוצאה ממחסור בסלניום מגיע מאזור בסין בו האדמה מכילה כמויות נמוכות של סלניום. מספר גדול של נשים וילדים נמצאו כסובלים ממחלת קשאן, סוג של קרדיומיופתיה הנגרמת כתוצאה מנגיף אשר יכולה להימנע אצל בני אדם על ידי נטילת תוספי תזונה של טבליות סלניום. זו סיבה לדאגה עבור קבוצות בסיכון תזונתי, כמו ילדים וקשישים, אשר עשויים לסבול ממחסור בסלניום ובעלי סבירות גבוהה יותר לסבול מזיהומים. 

מחקר מ-2013 שפורסם ב'כתב העת לתזונה' בחן מקרוב את הקורלציה בין סלניום ושני נגיפים, נגיף קוקסאקי A ונגיף השפעת. במעבדה, עכברים קיבלו תזונה מספקת או לא מספקת של סלניום במשך ארבעה שבועות ולאחר מכן ניתנה להם מנה המכילה את זן הקוקסאקי B3 או זן השפעת. נמצא כי הקבוצה שקיבלה תזונה עם מחסור בסלניום פיתחה דלקת בשריר הלב, זיהום מסוכן בלב, בשיעור של פי חמישה. קבוצת העכברים עם המחסור בסלניום אשר הודבקו בנגיף השפעת סבלו מדלקות חמורות בריאות. 

מחקר נוסף בדק את הגורמים המגינים כנגד שפעת בתוספי סלניום ומצא כי לעכברים שקיבלו תוספים היו שיעורי הישרדות גבוהים יותר מאשר אלו אשר היו עם מחסור. ניתן לייחס גם זאת ליכולת המועילה של סלניום להגן מפני נגיפים. לא הצלחתי למצוא מחקרים שנעשו בבני אדם. 

מחקר משנת 2004 שפורסם בכתב העת האמריקאי לתזונה קלינית בדק את הקשר בין סלניום ונגיף הפוליו. במחקר, לקבוצת בוגרים עם רמות סלניום נמוכות בדם ניתנו או מנת פלצבו, או 50 מק"ג, או 100 מק"ג של תוסף סלניום יומי במשך 15 שבועות. 

לאחר 6 שבועות, כל הקבוצות קיבלו את החיסון הפומי לפוליו. לאחר מכן ניתחו דגימות דם שלהם. לקבוצות שנטלו 50 מק"ג ו-100 מק"ג של תוסף תזונה היו רמות מוגברות של סלניום בדם, כצפוי, והן גם הדגימו תגובה חיסונית טובה יותר, אשר הובילה לסילוק מהיר של נגיף הפוליו.

נגיף ה-HIV הוא זיהום ויראלי מבוסס RNA נוסף אשר הודגם כמשפיע על רמות סלניום. בקרב נבדקים נשאי HIV, רמות נמוכות של סלניום נקשרו ישירות לספירת תאי T מסוג CD4+ נמוכה, החמרת התקדמות המחלה ולשיעור תמותה גבוה יותר. ניסוי אקראי כפול סמיות, מבוקר פלצבו משנת 2007, לקח קבוצה של נבדקים אשר קיבלו או מנה יומית גבוהה של תוסף סלניום במינון 200 מק"ג/יום או גלולת פלצבו ובדק אותם בפרקי זמן שלאחר 9 חודשים ו-18 חודשים. המחקר הסיק שכי במרווח הזמן לאחר תשעה חודשים, אלו הנטלו תוסף סלניום נמצאו עם רמות גבוהות יותר של סלניום בסרום, וכי התרבות נגיף ה-HIV והירידה בספירת תאי ה-CD4++ נבלמו. יתרה מכך, לאלו שנטלו תוספים היו מספר אישפוזים נמוך יותר, אשר מעיד כי יתכן ולתוסף יתרון נוסף לאלו המטופלים נגד HIV. 

‌‌‌סלניום ובלוטת התריס 

בגלל התכונות נוגדות החמצון של סלניום, מחקרים הראו כי סלניום מגלם תפקיד חשוב בתפקוד בלוטת התריס ובייצור הורמוני בלוטת התריס. למעשה, בלוטת התריס היא האיבר עם כמות הסלניום הגדול ביותר לגרם של רקמה. נמצא כי רמות נמוכות של סלניום תורמות למחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס, כולל תירואידיטיס ע"ש האשימוטו, תת-פעילות בלוטת התריס, סרטן בלוטת התריס וכן בלוטת תריס מוגדלת. 

מחקר ידוע משנת 2002 בחן קבוצה של חולים במחלות אוטונאימוניות של בלוטת התריס.  חלק קיבלו פלצבו בזמן שאחרים קיבלו 200 מק"ג של תוסף סלניום במשך שלושה חודשים. הקבוצה שנטלה סלניום חוותה ירידה ברמות נוגדני פרוקסידז של בלוטת התריס מ-100 אחוזים ל-63.6 אחוזים, ובדיקות אולטרסאונד הראו כי סבלו פחות מדלקות בבלוטת התריס. מחקר זה סיפק ראיות מוצקות כי לסלניום השפעה משמעותית על הבריאות של בלוטת התריס. 

מאמר משנת 2006 סקר את הספרות המקצועית לגבי 16 ניסויים שונים שמדדו רמות נוגדני פרוקסידז של בלוטת התריס ורמות של נוגדני תירוגלובולין במרווחי זמן של שלושה, שישה ו-12 חודשים בחולים הסובלים ממחלה בבלוטת התריס ע"ש האשימוטו. מתוך שתי הקבוצות במחקר, אחת טופלה בעזרת  תרופה לבלוטת התריס בשם לבותירוקסין וסלניום. הקבוצה השניה נטלה רק סלניום. התוצאות הראו כי הקבוצה שטופלה גם בתרופה וגם בסלניום הדגימו ירידה ברמות הנוגדנים במרווחי הזמן לאחר 3 חודשים ועד 12 חודשים. הקבוצה שנטלה תוסף סלניום בלבד הדגימה ירידה ברמות נוגדנים רק במרווח הזמן לאחר 3 חודשים. זה מעיד כי תוסף סלניום עוזר באופן כללי לשפר את בריאות בלוטת התריס.

נשים בהיריון חיוביות לנוגדני פרוקסידז של בלוטת התריס נמצאות בסיכון גבוה לפתח פעילות לא תקינה בבלוטת התריס או תת-פעילות בלוטת התריס לאחר הלידה. כתב העת לאנדוקרינולוגיה קלינית ומטבוליזם דיווח על מחקר מ-2007 שמצא כי תוספי סלניום מפחיתים את הסיכון לבעיות בבלוטת התריס לאחר הלידה. בניסוי, 151 נשים קיבלו 200 מק"ג של שלניום או פלצבו בסביבות החודש השלישי להיריונן. אלו שנטלו סלניום הפחיתו את הסיכון לפתח הפרעות בתפקוד בלוטת התריס ב-20 אחוזים. 

למרבה המזל, רוב תוספי הוויטמינים לפני הלידה מכילים סלניום. 

‌‌‌‌סלניום ומחלות לב וכלי דם 

מחלות לב וכלי דם הן גורם המוות מספר אחת בעולם. כל דבר שניתן לעשות על מנת להפחית את הנטל, אפילו במעט, יכול להשפיע בגדול. לדוגמה, כפי שצוין מקודם, מחסור בסלניום מהווה גורם מהותי בקצב התקדמות מחלת קשאן, סוג נדיר של קרדיומיופתיה. עם זאת, הדבר שמעניין חוקרים כעת הוא אילו עוד תפקידים סלניום מגלם, אם בכלל, בסוגים אחרים של מחלות לב וכלי דם. 

מטא-אנליזה מ-2006 סקרה נתונים מ-25 מחקרים שונים שהעריכו תוספי סלניום ואת הקשר שלהם למחלות לב. התוצאות הראו כי עלייה של 50 אחוזים ברמות סלניום בסרום קושרה ישירות לסיכון מופחת של 24 איטזען באירועים לבביים, כמו התקפי לב. עם זאת, המחקר גם מציין כי תקפות המידע אינה ודאית, כיוון שמחקרים אלו היו תצפיתיים. יתרה מכך, במקרים מסוימים תוסף הסלניום לא נמדד בצורה בלתי-תלויה, וניתן לצד מינרלים נוספים.

מחקר מ-2006 שפורסם על ידי כתב העת האמריקאי לאפידמיולוגיה צפה ב-1,004 משתתפים במשך תקופה של שמונה שנים. חצי נטלו 200 מק"ג של תוסף סלניום והחצי השני נטל פלצבו. המדענים הסיקו כי לא היו ממצאים משמעותיים המעידים על יתרונות מניעתיים מהתוסף. מחקר מאוחר יותר מ-2009 הסיק כי לאנשים בעלי רמות נמוכות של סלניום בדם יש סיכוי גבוה יותר למות ממחלות לב.

מסר לקחת הביתה

סלניום הוא מינרל חיוני עם תכונות נוגדות חמצון עצמתיות אשר נמצא כי הוא בעל יתרונות משמעותיים בהגנה על מערכת החיסון כנגד זיהומים נגיפיים. מחקרים גם תומכים בתפקידו המועיל של סלניום בהפחתת רמות הורמוני בלוטת התריס כמו גם במניעת התפתחות תת פעילות בלוטת התריס לאחר לידה. יש לערוך מחקרים נוספים על מנת לקבוע בוודאות כי סלניום מועיל כנגד סרטן או מחלות לב וכלי דם. 

סימוכין:

  1. Sunde RA. Selenium. In: Bowman B, Russell R, eds. Present Knowledge in Nutrition. 9th ed. Washington, DC: International Life Sciences Institute; 2006:480-97
  2. Food and Nutrition Board of the Institute of Medicine. Dietary Reference Intakes for Vitamin A, Vitamin K, Arsenic, Boron, Chromium, Copper, Iodine, Iron, Manganese, Molybdenum, Nickel, Silicon, Vanadium, and Zinc. National Academies Press, Washington DC, 2000. https://www.nap.edu/catalog/10026/dietary-reference-intakes-for-vitamin-a-vitamin-k-arsenic-boron-chromium-copper-iodine-iron-manganese-molybdenum-nickel-silicon-vanadium-and-zinc (Accessed on January 09, 2018).
  3. Chen J. An original discovery: selenium deficiency and Keshan disease (an endemic heart disease). Asia Pac J Clin Nutr. 2012;21(3):320-6. PMID: 22705420.
  4. Beck MA, Levander OA, Handy J. Selenium deficiency and viral infection. J Nutr. 2003;133:1463S–1467S.
  5. Yu L. Sun L. Nan Y. Zhu LY. Protection from H1N1 Influenza virus infections in mice by supplementation with selenium: a comparison with selenium-deficient mice. Biol Trace Elem Res. 2011;141:254–261.
  6. Broome CS, McArdle F, Kyle JA, Andrews F, et al. An increase in selenium intake improves immune function and poliovirus handling in adults with marginal selenium status. Am J Clin Nutr. 2004;80:154–162
  7. Hurwitz BE, Klaus JR, Llabre MM, Gonzalez A, Lawrence PJ, Maher KJ, Greeson JM, Baum MK, Shor-Posner G, Skyler JS, Schneiderman N. Suppression of human immunodeficiency virus type 1 viral load with selenium supplementation: a randomized controlled trial. Arch Intern Med. 2007 Jan 22;167(2):148-54. doi: 10.1001/archinte.167.2.148. PMID: 17242315.
  8. Gärtner R, Gasnier BC, Dietrich JW, et al. Selenium supplementation in patients with autoimmune thyroiditis decreases thyroid peroxidase antibodies concentrations. J Clin Endocrinol Metab. 2002;87:1687–91.
  9. Wichman J, Winther KH, Bonnema SJ, Hegedus L. Selenium supplementation significantly reduces thyroid autoantibody levels in patients with chronic autoimmune thyroiditis: A systematic review and meta-analysis. Thyroid. 2016 Dec;26(12):1681–1692. doi:10.1089/thy.2016.0256
  10. Negro R, Greco G, Mangieri T, Pezzarossa A, Dazzi D, Hassan H. The influence of selenium supplementation on postpartum thyroid status in pregnant women with thyroid peroxidase autoantibodies. J Clin Endocrinol Metab. 2007 Apr;92(4):1263-8. doi: 10.1210/jc.2006-1821. Epub 2007 Feb 6. PMID: 17284630.
  11. Puspitasari, Irma M et al. “Updates on clinical studies of selenium supplementation in radiotherapy.” Radiation oncology (London, England) vol. 9 125. 29 May. 2014, doi:10.1186/1748-717X-9-125
  12. U.S. Food and Drug Administration. Qualified Health Claims: Letters of Enforcement Discretion.
  13. Flores-Mateo, Gemma et al. “Selenium and coronary heart disease: a meta-analysis.” The American journal of clinical nutrition vol. 84,4 (2006): 762-73. doi:10.1093/ajcn/84.4.762
  14. Saverio Stranges, James R. Marshall, Maurizio Trevisan, Raj Natarajan, Richard P. Donahue, Gerald F. Combs, Eduardo Farinaro, Larry C. Clark, Mary E. Reid, Effects of Selenium Supplementation on Cardiovascular Disease Incidence and Mortality: Secondary Analyses in a Randomized Clinical Trial, American Journal of Epidemiology, Volume 163, Issue 8, 15 April 2006, Pages 694–699, https://doi.org/10.1093/aje/kwj097
  15. Lubos E, Sinning CR, Schnabel RB, et al. Serum selenium and prognosis in cardiovascular disease: results from the AtheroGene study. Atherosclerosis. 2010;209(1):271-277. doi:10.1016/j.atherosclerosis.2009.09.008