מדברים יותר ויותר על זריקות של ויטמין B12, אבל קראתי שזריקות כאלה מתאימות רק לאנשים עם מחסור בוויטמין זה. מה ההמלצה שלך?

ויטמין B12 מעורב יחד עם חומצה פולית בתהליכים רבים בגוף האדם, כולל ייצור הדנ"א, תאי הדם האדומים ומעטה המיאלין שמאיץ את הולכת האותות בתאי העצב.

רק מזונות מן החי מכילים כמויות משמעותיות של ויטמין B12. המקורות העשירים ביותר הם כבד וכליות, ואחריהם ביצים, דגים, גבינה ובשר. לעתים קרובות מספרים לטבעונים כי מזונות כמו טֶמְפֶּה הם מקורות טובים של ויטמין B12, אבל זה לא נכון. על כן, טבעונים צריכים להוסיף לתזונתם תוסף של ויטמין B12 כדי לקבל אותו בכמות מספקת.

כדי לנצל את הכמויות הקטנות של ויטמין B12 מהתזונה הקיבה מפרישה מיצי קיבה שמגבירים את ספיגת ויטמין B12 במעי הדק. הזדקנות ונטילת תרופות לסתירת חומציות עלולות לפגוע בספיגה שלו.

אין חובה להזריק את ויטמין B12, אפילו במקרים של מחסור בו, אם נוטלים תוסף ויטמין B12 דרך הפה.

כמה חשוב מאזן ה-pH בגוף? אנשי רפואה משלימה אומרים שהוא חשוב מאוד לשמירה על העצמות והבריאות הכללית. רופאים קונבנציונליים אומרים שהגוף תמיד ישמור על המאזן הנדרש. מי צודק?

אחד היעדים הבסיסיים של הגוף הוא לשמור על מאזן חומצה בסיס תקין בדם ובנוזלי הגוף האחרים. מצטברות יותר ויותר עדויות לכך שמחלות מסוימות, כמו אוסטאופורוזיס, דלקת מפרקים שגרונית, שיגדון (גאוט) ומחלות רבות אחרות מושפעות במידה רבה על-ידי מאזן חומצה-בסיס בתזונה. לדוגמה, ייתכן כי אכילת מזונות שתורמים לייצור חומצה (במיוחד משקאות קלים ובשר) עלולה להחמיר אוסטאופורוזיס ולאלץ את רקמת העצם לשחרר מינרלים אלקליניים (בסיסיים) כמו סידן ומגנזיום כדי לאזן את עודף החומצה.

באשר לשמירה על מאזן pH תקין, היעד התזונתי הוא פשוט למדי: לצרוך יותר מזונות שמייצרים בסיס מאשר מזונות שמייצרים חומצה. למעשה, תזונה אלקלינית (בסיסית) היא תזונה שמתמקדת בפירות, ירקות וקטניות, תוך הימנעות מצריכה מופרזת של דגנים, בשר, מוצרי חלב ורוב סוגי האגוזים, למעט אגוזי לוז. זכרו כי מזונות חומציים הם לא בהכרח מזונות שמייצרים חומצה. לדוגמה, מזונות כמו לימון ופירות הדר אחרים הם חומציים, אך בגוף למעשה יש להם השפעה אלקלינית, כלומר הם גורמים להבססה. רמת ה-pH של המזון בגוף נקבעת על-ידי תוצרי העיכול המטבוליים. לדוגמה, עיכול של חומצת הלימון שמכילים פירות הדר בגוף מביא לייצור של ציטרט שהוא חומר בסיסי, ואף יכול להביא לייצור ביקרבונט, גם הוא בסיסי.

רבים מהחברים שלי סובלים "מעייפות של יותרות הכליה". האם זאת אבחנה לגיטימית, או סתם תווית שמדביקים לכל המחלות?

יותרות הכליות שולטות בתהליכים גופניים רבים וממלאות תפקיד חיוני בעמידות בפני סטרס (עקה). רמה גבוהה של סטרס או נטילת קורטיקוסטרואידים כמו פרדניזון במשך זמן רב גורמת להתכווצות של יותרות הכליה. במצב כזה יותרות הכליה לא יתפקדו כנדרש, מה שיכול לתרום להופעת תסמינים כמו חרדה, דיכאון או עייפות כרונית. עייפות של יותרות הכליה הוא מונח פופולרי בו משתמשים לתיאור התופעה הזו. מדובר באבחנה לגיטימית. בדרך כלל עייפות של יותרות הכליה גם פוגעת בעמידות בפני אלרגיות וזיהומים.

אחת הדרכים הטובות ביותר לתמוך ביותרות הכליה היא ללמוד איך להתמודד עם סטרס בצורה יעילה בעזרת שיטות הרפיה ופעילות גופנית. דרך אחרת היא להבטיח רמת אשלגן מספקת בגוף. ניתן לעשות זאת על-ידי צריכת מזונות עתירי אשלגן והימנעות מאכילת מזונות עתירי נתרן. רוב האמריקאים צורכים פי שניים יותר נתרן מאשלגן, אבל אפשר לשנות את זה על-ידי תזונה שעשירה בפירות וירקות. עם תזונה כזאת מקבלים פי 50 יותר אשלגן מנתרן. אם אתם זקוקים לזריקת אשלגן מהירה, נסו בננות (יחס אשלגן-נתרן 440 ל-1) או תפוזים (260 ל-1).

אני מכינה מיצי ירקות בכל בוקר, ורק לאחרונה התחלתי להוסיף למיץ סיבים מהעיסה שנשארת אחרי סחיטת המיץ, כי דאגתי שאני לא מקבלת את הסיבים שמכילים הירקות. מה צריכת הסיבים הנדרשת?

לעתים קרובות שואלים אותי: "למה לסחוט מיצים? האם אנחנו לא אמורים לאכול פירות וירקות שלמים כדי לקבל מהם את הסיבים?" התשובה היא: "כמובן, אבל כדאי גם לשתות מיצים." לפי דעתי, אין חובה להוסיף למיץ סיבים מעיסת הפירות והירקות שנסחטו. מיץ שנסחט מפירות וירקות טריים מכיל כמות מסוימת של סיבים, במיוחד של סיבים מסיסים. הודגם כי סיבים מסיסים מורידים את רמות הכולסטרול. חשבו על זה — המונח fiber סיבים מתייחס לחומר שאינו ניתן לעיכול המצוי בצמחים. אמנם סיבים חשובים לתפקוד תקין של המעי, אבל המיץ הוא שמזין אותנו. הגוף שלנו למעשה הופך את המזון שאנו אוכלים למיץ כדי שניתן יהיה לספוג אותו. סחיטת מיצים היא דרך מהירה ליהנות מהיתרונות התזונתיים של פירות וירקות. מיצים הם מרוכזים וקלים לעיכול.