כתב ויתור:בלוג זה לא נועד לאבחן,,,
This blog does not intend to provide diagnosis, treatment, or medical advice. Read more. The content provided on this blog is for informational purposes only. Please consult with a physician or other healthcare professional regarding any medical or health-related diagnosis or treatment options. Information on this blog should not be considered as a substitute for advice from a healthcare professional. The claims made about specific products throughout this blog are not approved to diagnose, treat, cure, or prevent disease.
המטרה העיקרית של הכליות היא לסנן דם ולהפריש שתן. שתן נוצר כתוצאה מסינון הדם. הוא עובר דרך השופכנים (הצינורות שמחברים כל אחת מהכליות אל שלפוחית השתן) ומאוחסן בשלפוחית, עד שהוא יוצא מהגוף דרך השופכה. התהליך הזה עוזר לפנות מהגוף רעלנים, וגם מסייע לשמור על איזון של אלקטרוליטים חיוניים, כמו נתרן, אשלגן, סידן וגם מגנזיום.
כאשר השתן מכיל כמות גדולה יותר של חומרים שגורמים להיווצרות גבישים מהכמות שיכולה להתמוסס בשתן, זה עלול לגרום להתפתחות של אבנים בכליות. האבנים גם יכולות להתקדם במורד השופכן ולהיתקע שם. זה עלול לגרום לכאב בלתי נסבל. אבנים בכליות הן תופעה נפוצה למדי, שקיימת בקרב 10% מהאוכלוסייה.
התסמינים של אבנים בכליות בדרך כלל מופיעים תוך זמן קצר, והם גם יכולים לחלוף תוך זמן קצר. אבנים בכליות יכולות לגרום לכאב עוויתי במותניים. הכאב הזה נוטה להקרין מהגב האמצעי לכיוון המפשעה או הבטן התחתונה. התקפים של אבנים בכליות מלווים גם בבחילות, הקאות או קושי למצוא תנוחה נוחה. נוסף על כך, אנשים שסובלים מאבנים בכליות עשויים להבחין בדם בשתן, או בשתן שצבעו כהה יותר מהרגיל.
כ-80% מכל האבנים בכליות הן אבני סידן. זה יכול להיות סידן אוקסלט או סידן פוספט. אבנים מסוג זה נוצרות כתוצאה מריכוז מופרז של סידן בכליות או בשתן. עם זאת, יש סיבות רבות לכך, אבני סידן הן לא בהכרח תוצאה של עודף סידן.
חומצת שתן היא תוצר לוואי של חילוף החומרים. היא מצויה בשתן ואחראית לריח האופייני של השתן. כמויות מופרזות של חומצת שתן עלולות לגרום להיווצרות של אבנים. בין גורמי הסיכון לרמות מוגברות של חומצת שתן טרום-סוכרת, סוכרת, עודף משקל, השמנת יתר, שיגדון ותזונה שעשירה בחלבון מן החי, אבל דלה בירקות.
אבנים מסוג זה מתפתחות אצל אנשים שסובלים מזיהומים כרוניים בדרכי השתן.
צריכה גבוהה של סוכר נקשרת להפרשת סידן מוגברת, וקרוב לוודאי שזה ההסבר לכך שחולי סוכרת נמצאים בסיכון גבוה יותר לאבנים בכליות. מחקר משנת 2013 עם יותר מ-194,000 משתתפים הגיע למסקנה כי "צריכת משקאות קלים ממותקים שמכילים סוכר נקשרת לסיכון גבוה יותר להיווצרות אבנים, בעוד צריכת קפה, תה, בירה, יין ומיץ תפוזים נקשרת לסיכון נמוך יותר". אבל לא כל מיצי ההדרים מועילים בהקשר זה. מחקר משנת 1998 הראה כי מיץ אשכוליות נקשר לעלייה של 44% בסיכון לאבנים בכליות.
יש גם חדשות טובות. לפי מחקר שנת 2019, ייתכן שיש יתרון בהוספת לימונדה לתפריט. המחקר הגיע למסקנה כי "לימונדה דיאטטית עשויה להוות אופציה דלת קלוריות, נטולת סוכר ומשתלמת להפחתת הסיכון לאירועים נשנים של אבנים בכליות, על-ידי העלאה משמעותית של נפח השתן, עלייה בריכוז הציטרט בשתן והפחתת הריכוז של סידן אוקסלט וסידן פוספט". גם מחקר משנת 2005 הדגים כי מיץ לימון עשוי לעזור בעניין זה.
אנשים שסובלים מאירועים חוזרים של אבנים בכליות צריכים לשים לב לתזונה שלהם. באופן מסורתי, רופאים ממליצים לאנשים עם היסטוריה של אבני סידן אוקסלט בכליות להימנע ממזונות עתירי אוקסלטים, בהם תרד, ריבס, תירס גרוס, תפוח אדמה אפוי, צ'יפס ובטטה.
לפי מחקר משנת 2014 "הגישה התזונתית היעילה ביותר למניעת אבנים בכליות היא הגבלה מתונה של צריכת חלבון מן החי, צריכה מאוזנת של פחמימות ושומנים וצריכה גבוהה של פירות וירקות". כדאי לשקול גם תזונה דלת נתרן, שכן היא עשויה להגן מפני אבנים בכליות. מחקר משנת 2020 הגיע למסקנה כי תזונה צמחונית שמכילה מוצרי חלב היא התזונה היעילה ביותר שמעניקה את ההגנה הטובה ביותר לאנשים הסובלים מאבנים בכליות. מחקר אחר משנת 2020 הגיע למסקנה כי גם תזונה ים-תיכונית עשויה להועיל בכך.
מחקר משנת 2002 גילה כי דיאטה דלת פחמימות, המכונה גם דיאטה קטוגנית, עלולה להגביר את הסיכון לאבנים בכליות. לאנשים שמקפידים על דיאטה קטוגנית או שוקלים דיאטה כזאת מומלץ לשקול את הסיכונים מול היתרונות. אני באופן אישי ראיתי מאות מטופלים שמקפידים על דיאטה קטוגנית, ואף אחד מהם לא פיתח אבנים בכליות.
הגישה הרפואית המקובלת לטיפול באבנים בכליות כוללת מתן תרופות ו/או ניתוחים. בין התרופות הנפוצות ביותר אופיאטים (הידרוקודון, אוקסיקודון, מורפין) לשיכוך כאבים או טמסולוסין, תרופה שמקלה על מעבר האבנים בשופכנים. אבנים שגודלם פחות מ-5-6 מ"מ יכולים לעבור דרך השופכן בעצמם במהלך הזמן.
אם התרופות לא עוזרות והאבנים לא עוברות במהלך הזמן, או אם קיימת אבן שגודלה עולה על 6 מ"מ, אז ניתן לשקול התערבות כירורגית על-ידי אורולוגים. בין ההתערבויות הכירורגיות האפשריות ריסוק האבנים באמצעות גלי הלם חוץ גופיים (ESWL), אורטרוסקופיה (URS) או הסרת אבנים מלעורית (PCNL).
הודגם כי תוספים טבעיים כמו מגנזיום, אשלגן ציטרט, סידן, ויטמין C, ויטמין D וגם קו-אנזים Q10 עוזרים לאנשים עם אבנים בכליות.
מגנזיום נדרש עבור יותר מ-350 תגובות ביוכימיות בגוף האדם. כאשר קיים בגוף מחסור במגנזיום, נוצר סיכון מוגבר להתפתחות של פלפיטציות, התכווצויות בשרירי הרגליים, לחץ דם גבוה ואבנים בכליות.
מגנזיום מעכב ייצור של גבישי סידן אוקסלט בשתן. מאז המאות ה-17 וה-18 השתמשו בו למניעת אבנים בכליות. כעת, במאה ה-21, אנו מגלים את היתרונות שלו מחדש.
מחקר משנת 1982 העלה כי נטילת מגנזיום הביאה לירידה של פי עשרה בהיווצרות אבנים אצל אנשים שסבלו מאבנים בכליות. נוסף על כך, 85% מהמטופלים שאצלם הופיעה בממוצע כמעט אבן אחת בשנה היו ללא אבנים בכליות כעבור שלוש שנים. החוקרים הגיעו למסקנה כי "...טיפול במגנזיום אצל חולים עם אבני סידן בכליות הוא טיפול יעיל עם מעט תופעות לוואי. לא נצפו סימנים קליניים של עודף מגנזיום"
יתר על כן, מחקר משנת 1988 הראה כי רמות נמוכות של מגנזיום בשתן מגבירות את הסיכון להתפתחות של אבנים בכליות. ממצאים דומים התקבלו במחקר משנת 2020, שלפיו רמות נמוכות של מגנזיום בדם נקשרות לסיכון מוגבר לאבנים בכליות. המינון המומלץ: 125 עד 500 מ"ג ביום.
אשלגן ציטרט קושר סידן בשתן, מה שמונע היווצרות של אבני סידן. נוסף על כך, הציטרט נקשר לסידן אוקסלט, ובכך מונע גדילה של אבני סידן, אם הן קיימות.
מחקר משנת 2009 שפורסם בכתב העת Pediatrics הדגים כי אשלגן ציטרט הוא טיפול יעיל למניעת אבני סידן. גם מחקר משנת 2010 הדגים את יעילותו של אשלגן ציטרט במניעת אבנים בכליות אצל מטופלים עם רקמה מדולרית ספוגית בכליות (MSK), מחלה שנקשרת לאירועים נשנים של אבני סידן. ניתן ליטול מגנזיום יחד עם אשלגן ציטרט. מינון מומלץ: לפי ההנחיות המופיעות על התווית.
באופן מסורתי, ממליצים על תזונה דלת סידן כדי לעזור למנוע אבנים בכליות. לכאורה זה הגיוני, אבל מחקרים לא תומכים בכך, שכן תזונה דלת סידן למעשה מביאה לעלייה בספיגת אוקסלט במעי, מה שתורם להיווצרות של יותר אבנים בכליות. בפועל, נראה כי תזונה שעשירה במזונות עתירי סידן למעשה תורמת למניעה של היווצרות אבנים בכליות.
היחס של התועלת לעומת הנזק של תוספי סידן בהקשר של אבנים בכליות פחות ברור. כך, מחקר משנת 2015 שבו השתתפו אנשים שנטלו תוספי סידן הדגים סיכון מוגבר להיווצרות של אבנים בכליות. אותו החשש עולה גם ממחקר משנת 2019. עם זאת, מחקר משנת 2004 שפורסם בכתב העת Archives of Internal Medicine לא הדגים עלייה בסיכון לאבנים בכליות כתוצאה מנטילת תוספי סידן.
למרות זאת, לעתים קרובות ממליצים לאנשים שנוטלים תוסף סידן להוסיף אליו מגנזיום. יתר על כן, ייתכן שתוסף המכיל סידן ציטרט מתאים יותר למי שמודאג מהתפתחות של אבנים בכליות.
יש עדויות סותרות לגבי הקשר בין ויטמין C לאבנים בכליות. מטבוליזם של ויטמין C מביא להיווצרות של אוקסלט, שמגביר את הסיכון לאבנים בכליות. בהתאם לזאת, לעתים קרובות ממליצים לאנשים עם סיכון לאבנים בכליות להימנע מנטילת ויטמין C במינונים העולים על 1,000 מ"ג ביום.
עם זאת, מחקר פרוספקטיבי משנת 1999 בהשתתפות 85,557 נבדקים הגיע למסקנה כי "נראה שאין סיבה להמלצה שגרתית להגביל צריכת ויטמין C כדי למנוע היווצרות אבנים". מחקר משנת 2016 שפורסם בכתב העת American Journal of Kidney Disease עוזר לשפוך אור על הסוגיה. מחקר זה העלה כי נטילת תוספי ויטמין C נקשרת לעלייה משמעותית בסיכון להיווצרות אבנים בכליות רק אצל גברים, כאשר אצל נשים לא נצפתה עלייה בסיכון זה. אם אתם נמצאים בסיכון לאבנים בכליות, הגבלת צריכה של ויטמין C לעד 1,000 מ"ג ביום היא המלצה סבירה. נוסף על כך, ניתן לשקול הוספת מגנזיום ואשלגן ציטרט.
מחסור בוויטמין D הוא די נפוץ. אלפי מחקרים שנערכו במהלך העשור האחרון הדגימו כי רמות נמוכות ש ויטמין D נקשרות לסיכון מוגבר למחלות לב, מחלות נוירולוגיות וסוגי סרטן שונים. יש גם עדויות לכן שקיימת סבירות גבוהה יותר למחסור בוויטמין זה בקרב אנשים בסיכון גבוה לאבנים בכליות. קיים חשש לכך שתוספי ויטמין D עלולים להגביר את הסיכון לאבנים בכליות, אך רוב העדויות לא תומכות בחשש זה.
כך, מחקר משנת 2013 קובע: "נראה כי העשרה קצרת טווח של התזונה בוויטמין D אצל אנשים שנוטים להיווצרות אבנים בכליות עם מחסור בוויטמין D לא גורמת לעלייה בהפרשת סידן בשתן". באופן דומה, מחקר משנת 2016 הדגים כי מתן תוסף ויטמין D לא מגביר את הסיכון לאבנים בכליות. במחקר משנת 2019 שבו נתנו למטופלים 50,000 יח' בינל' של ויטמין D בשבוע גילו כי מטופלים עם מחסור בוויטמין D שקיבלו תוסף ויטמין D במינונים המקובלים לא בהכרח חוו עלייה בשכיחות של אבנים בכליות. עם זאת, מחקר משנת 2020 הראה כי ויטמין D עלול להגביר את הסיכון להפרשת סידן.
השורה התחתונה היא שאנשים עם מחסור בוויטמין D שגם נמצאים בסיכון לאבנים בכליות יכולים לשקול נטילה של ויטמין D, אבל עליהם גם לגלות זהירות בגישה לתזונה ואולי להוסיף מגנזיום ו/או אשלגן ציטרט לשגרת התוספים היומית. מינון מומלץ: 1,000 עד 5,000 יח' בינל' ביום.
קו-אנזים Q10 (או CoQ10), הידוע גם בשם יוביקינון, הוא חומר מזין המשמש כנוגד חמצון טבעי ונדרש להמשך החיים ולייצור אנרגיה בתאים. תהליך זה מתרחש בעיקר באברוני תאים בשם מיטוכונדריה, תחנות הכוח של התאים שמייצרים אנרגיה בגוף. CoQ10 גם עשוי לעזור להגן על הכליות ולהועיל לאנשים שעוברים ESWL, פעולה כירורגית לריסוק אבנים בכליות.
במחקר משנת 2014 הנבדקים קיבלו 200 מ"D של CoQ10 ביום, החל משבוע אחד לפני הפעולה ועד שבוע אחד אחריה. אצל הנבדקים שקיבלו CoQ10 תפקוד הכליות היה טוב יותר ורמת הדלקת לאחר הפעולה הכירורגית הייתה נמוכה יותר.
סימוכין:
מאת ד"ר אריק מדריד
