שתיתי גפרורים המשתרעים על כל הספקטרום, בין חמישים לשבעים דולר לאונקיה, יצירות מופת יפניות מובחרות, וכלה בפח של חמישה עשר עד עשרים דולר שיושבים כרגע על מדף חנות המזון הבריאותי המקומי שלך. בשבילי להשוות את זה לתה matcha בדרגה של פסגה יהיה לא הוגן, כי זה רחוק מזה. זו אבקת כניסה, אבקה בדרגה נמוכה יותר. כשקוראים את הקופסה, אין פירוט היכן מגדלים תה זה. זה פשוט אומר סגנון יפני. זה מגדל בסין (matcha בדרגה נמוכה מגיע בדרך כלל מסין) או מיפן. הרושם הראשוני על פתיחת התה הוא שיש נוכחות כבדה של גוון חום המחלחל לניילון הפלסטי. החמצון המשתולל הזה הוא בדרך כלל סימן לתנאי אחסון לא תקינים. הניחוח לא התבלבל. הוא היה קל, עם תזכורות קלות לתרד, מנגולד ואדמה. עשיתי את הצעדים הנכונים בהכנת קערה מתאימה. חימם מראש את הצ'ואן שלי, אבקה מנופה, מים מחוממים לכ -170 מעלות. ברגע ששפכתי חמישה אונקיות מים בקערה שלי, השתמשתי במברשת זיפים של 120 כדי להקציף. האבקה פיתחה קצף נחמד, במינימום מאמץ. הטעם הראשוני היה שזה לא תה מאוזן במיוחד. היו לו גוונים אוקיאניים יותר מאשר אדמתיים, עם גימור חריף, אבל לא מריר איפה שהוא לא ניתן לשבח. המרקם היה דק להפליא, על גבול שקוף, ללא איכות אומאמי לציפוי הלשון שלך. אם מכינים תה זה ישר, לא הייתי עולה על שני סקופים מהצ'אצ'קו שלך לכל 6 גרם מים, ובהחלט שומר על מים בטמפרטורה של 175 מעלות או מתחתיה. כל דבר אחר מזה, ותה זה יהפוך להיות קל מדי או מונוטוני, ועשוי להיות מריר ושטוח מדי לרוב. התה הזה נהדר לאנשים שהם חדשים לגמרי במשחק המשחק, או שרוצים להתעמק בו כדי לקבל איזושהי נקודת מבט על צורת האמנות. טוב גם למי שמתכוון לערבב את זה בבלנדר או במשקה עם מרכיבים אחרים
