האם אתה אוהב את הודו כמו שאני אוהב אותה? L כבר בשדה התעופה אתה מרגיש שונה: צבע שונה, תחושות שונות, ריח אחר. כן, הריח מתובל, פרחוני, ריחני, חם ... הוא לא מרשה לך ללכת לאורך כל הטיול. זה כמו טבילה בלא נודע, במציאות אחרת. מה אתה מחפש במדינה הזו? חוויות חדשות, טעמים, היכרויות? האם אתה מוכן לזעזוע, לשבירת סטריאוטיפים, לסוד החבוי תחת קשתות המקדש הישן, בעיני אדם זקן מחייך בפה חסר שיניים? אנשים שכל חייהם כפופים לעקרונות שאינם ידועים ואינם מובנים על ידי המערב. זו חוסר רציונליות ומודעות, צניעות ועושר, ילדותיות וחוויה בו זמנית. ובראש כל מה שמורגש במיוחד בעיירות וכפרים קטנים שעדיין נשמרים בהם מסורות - DIVINE! כל החיים סובבים סביבו. הוא פוסק הגורל, האב והאדון המחמיר, החבר הכי טוב ואוהב הנאמן ביותר. ראשית החיים וסופם. ולצדו תמיד יש קטורת. שונה: קוקוס ולבנדר, מושק ופצ'ולי, אלמוג וזעפרן ... אבל זה תמיד טבעי ושאני אוהב אותו. לפעמים דימויו מטושטש בהבהוב מנורות שמן ומעשן מקלות קטורת בוערים ... ונראה שאתה עומד לחצות את הקו היקר הזה שמעבר לו רק אהבה ... אה, למה למדנו להעביר תמונות, אבל לא טעם, לא ריח, ולא תחושה ? איך לשמור על הזכרונות הרועדים האלה? או איך להעיר חלומות? איך לקחת איתך חתיכה קטנה מהודו?
