מרגישים עייפים? ייתכן שאתם סובלים ממחסור ביוד

בלוטת התריס שלנו אחראית לתהליכים חיוניים רבים בגופנו, בפרט לתמיכה בייצור האנרגיה ובחילוף החומרים. ליוד יש תפקיד משמעותי בייצור של הורמון בלוטת התריס, שכן היסוד הזה חיוני במבנה המולקולרי של ההורמון. אם אתם סובלים מעייפות, חשוב לשקול את האפשרות של מחסור  ביוד,  כי רמות יוד נמוכות לאורך זמן עלולות לגרום למחלה אוטו-אימונית של בלוטת התריס.

תסמיני מחסור ביוד

אם רמת  היוד  בגופכם אינה מיטבית, זה עלול לגרום לשורה של תסמינים לא רצויים. בין התסמינים האפשריים של מחסור ביוד והפרעות בתפקוד בלוטת התריס:

• מצב רוח ירוד
• תחושת עייפות שהולכת ומתחזקת וחשק לתפוס תנומה
• מחזורים לא סדירים
• כאבי ראש
• אי-סבילות לקור
• שיער מידלדל
• קוצר נשימה שמופיע ביתר קלות
• ערפול מחשבתי
• עצירות
• נוקשות במפרקים וכאבי שרירים

כיצד רמות יוד נמוכות משפיעות על בריאות בלוטת התריס

בלוטת התריס היא בלוטה בצורה דמויית פרפר הממוקמת סביב קנה הנשימה באזור הצוואר. תפקידו הוא לייצר את הורמוני בלוטת התריס. שני ההורמונים העיקריים שמופרשים על-ידי בלוטת התריס הם לבותירוקסין (T4) וגם L-טרי-יודו-תירונין (T3). T4 ו-T3 משפיעים כמעט על כל מערכות האברים בגוף.

T4 היא צורתו הלא פעילה של הורמון בלוטת התריס, והוא מופרש אך ורק על-ידי בלוטת התריס. מחוץ לבלוטת התריס T4 מומר ל-T3, הידוע גם כהורמון בלוטת התריס הפעיל. שני ההורמונים הללו מכילים יוד. המספרים "3" ו-"4" מתייחסים למספר מולקולות היוד במולקולה של ההורמון. ההורמון הפעיל של בלוטת התריס עוזר להגיע לרמות אנרגיה מיטביות (לשלוט בחילוף החומרים), בכך שהוא מעודד את תאי הגוף לנצל  ויטמינים, חלבונים, פחמימות, שומנים, מים וגם  אלקטרוליטים.

מאחר שיוד חיוני לייצור של הורמוני בלוטת התריס, מחסור ביוד מוביל לתת-תפקוד של בלוטת התריס. מחסור מתמשך ביוד שנדרש לייצור של הורמוני בלוטת התריס מביא לסיכון מוגבר להתפתחות מחלה אוטו-אימונית של בלוטת התריס.

גישות טבעיות לבריאות בלוטת התריס:  למידע נוסף.

מי נמצא בסיכון למחסור ביוד?

מחסור ביוד  אינו שכיח, אבל חסר יוד מתון נהיה שכיח יותר. מי שבוחר להשתמש במלח הים הבריא יותר על פני מלח בישול רגיל נמצא בסיכון גבוה יותר לרמות יוד נמוכות, כי מלח הבישול מועשר ביוד (מוסיפים אליו יוד).

בין גורמי הסיכון האחרים:

• תזונה המבוססת על מזונות נאים שעשירה בירקות ממשפחת המצליבים, כמו ברוקולי
• שתיית מים מוכלרים או מים עם תכולת פלואור גבוהה
• חשיפה לברומידים ולברומינים
• תזונה המבוססת בעיקר על מזונות מעובדים
• היסטוריה משפחתית של מחלות בלוטת התריס

ירקות ממשפחת המצליבים

ירקות ממשפחת המצליבים כוללים ירקות שמכילים גופרית. לעתים קרובות ניתן לזהות אותם בגלל הריח הבולט שנפלט בתהליך בישולם, כמו כרוב, כרובית או כרוב ניצנים. ירקות מהקבוצה הזאת נחשבים כמזון "רב-עוצמה", כי הם עשירים באבות מזון נפלאים כמו  הוויטמינים מקבוצת B, סיבים ונוגדי חמצון. אבל יש להם גם חיסרון: בתהליך העיכול שלהם נוצרת תרכובת בשם גוׁיטרין, אשר עלולה לשבש את הייצור של הורמוני בלוטת התריס. הבעיה הזו נוצרת רק כאשר צורכים כמויות גדולות של ירקות ממשפחת המצליבים באופן קבוע.

מי שתייה

גם כלור וגם פלואור משבשים ספיגת יוד באופן ישיר. כלור ופלואור בדרך כלל מצויים במי ברז, ולפעמים גם במים מבוקבקים. קנקן סינון מים רגיל לא מסלק את היסודות הללו. אבל מסנן עם אוסמוזה הפוכה כן מסלק אותם. משחות שיניים לעתים קרובות מכילות פלואוריד כי הוא עוזר למנוע עששת. אם אתם משתמשים  במשחת שיניים עם פלואור, הקפידו לשטוף את הפה אחרי הצחצוח לפני שתבלעו משהו.  

ברומידים

ברומידים וברומינים הם תרכובות כימיות שניתן למצוא במספר רב של מוצרי בית. מעכבי בעירה מסוימים שניתן למצוא בספות, במושבי רכב, במזרנים ובריפודים מכילים ברומידים. חשיפה לברומינים יכולה להיגרם כתוצאה מנטילת תרופות מרשם, מזונות ומוצרי טיפוח אישי מסוימים, כמו צבעי שיער. הקפידו לעיין בתוויות של המוצרים שבהם אתם משתמשים בבית כדי לבדוק האם הם מכילים ברומידים או ברומינים, שכן ידוע כי אלה גורמים לשיבושים במערכת האנדוקרינית, המערכת האחראית לייצור הורמונים.

מזונות עתירי יוד

בדרך כלל התזונה שלנו אינה עשירה  ביוד. רק מספר מצומצם של מאכלי ים מכילים כמות גדולה מספיק של יוד כדי להביא להשפעה בריאותית חיובית. בין המקורות התזונתיים של יוד:

1. ירקות ימיים כמו  אצות ים  או קלפ
2. ירקות אורגניים מקומיים שגדלו באדמה עתירת מינרלים ונקטפו לאחרונה
3. רכיכות ובקלה
4. שורש מאקה

אצות ים

ירקות ימיים  הם אחד ממזונות-העל הזמינים שבהם משתמשים מעט מדי. הם לא רק מכילים את כל המינרלים הנדרשים לשמירה על בריאות טובה, אלא כמות המינרלים שהם מכילים גבוהה פי 10-20 מזו שמכילים ירקות שגדלים באדמה, לצד היתרון הנוסף של מגוון ויטמינים. המשפחה הזו מכילה מגוון ירקות שונים, מהפלנקטון הזעיר ועד לצמחי קלפ ענקיים שגדלים לאורך של כ-450 מטר. אמנם זה אחד מסוגי הירקות השכיחים ביותר בעולם, אבל אנשים אוכלים אותם רק לעתים רחוקות.

קלפ הוא סוג של אצת ים גדולה עם עלים השייכת למשפחת האצות החומות. היא גדלה במים הקרים של האוקיינוס העולמי. זה מאות שנים קלפ משמש כאחד המצרכים הבסיסיים במטבח הסיני, היפני והקוריאני. בחנויות טבע רבות ניתן למצוא מגוון רחב של  מוצרי אצות ים טעימים, ואצות ים הן מרכיב שכיח בסושי.

דגים

דגים רזים יותר עשירים יותר ביוד מאשר דגים שמנים יותר כמו סלמון. לפי מאגר הערכים התזונתיים האיסלנדי, דגים דלי שומן מכילים את הכמויות הגדולות יותר של יוד. זה כולל בקלה, הליבוט, חמור ים וזהבון.

ירקות מקומיים

לירקות אורגניים ומקומיים יש יתרונות בריאותיים רבים. כאשר אין חשיפה לחומרי הדברה, כמות המינרלים שנשארים באדמה ועוברים אל הצמח היא גדולה יותר. כמו כן, כמות המינרלים ואבות המזון האחרים בירקות מגיעה לשיא מיד אחרי קטיפתם ויורדת ככל שהם מתיישנים. קניית ירקות מחקלאים אורגניים מקומיים באופן ישיר, מיד אחרי קטיפתם, מגדילה את הסיכוי שתקבלו מזונות שעשירים ביוד. זאת בניגוד לרוב התוצרת החקלאית שמגיעה ממדינה אחרת, כאשר ייתכן שהיא נקטפה לפני 2-3 שבועות ובהתאם לזאת מכילה הרבה פחות חומרים מזינים.  

מאקה

מאקה  הוא צמח שמקורו בפרו. זה מאות שנים משתמשים בו לחיזוק מערכת החיסון. שורש מאקה דומה לצנון, ומכינים ממנו אבקה להוספה למשקאות ולשייקים. הוא גם מכיל כמות מכובדת של יוד.  

שקלו נטילה של תוסף יוד

מאחר שלפעמים קשה לקבל כמות מספקת של יוד בתזונה באופן קבוע, כדאי למי שסובל ממחסור ביוד לשקול נטילת תוסף. שתי הצורות העיקריות של  תוספי יוד  הם תוספים לשימוש חיצוני ותוספים פומיים. שתי הצורות הנ"ל מעלות את רמות היוד בגוף.

מאחר שכמות היוד שנספגת לגוף מתכשירים לשימוש חיצוני עשויה להשתנות, לא לגמרי ברור מה המינון הנדרש של תכשירים מסוג זה. כאשר מורחים יוד על העור של אדם עם מחסור ביוד, לא זאת בלבד שהסיכוי לספיגת היוד לגוף הוא גבוה יותר, אלא הספיגה גם מתרחשת בקצב גבוה יותר.  

תוסף יוד פומי הוא אפשרות בריאה המאפשרת לשלוט במינון ביתר קלות. בדרך כלל משתמשים ביוד בצורת נוזל, אותו ניתן ליטול ישירות או להוסיף למשקה או למאכל. המינון של תוסף יוד עבור מבוגרים עם מחסור ביוד בדרך כלל מתחיל מ-12.5 מ"ג, ולפעמים מגיעים למינונים הרבה יותר גבוהים. יוד הוא בדרך כלל בטוח לשימוש, אבל אין ליטול אותו כאשר אין צורך בכך.  

הקפידו תמיד להתייעץ עם הרופא המטפל שלכם

אם אתם סובלים מעייפות וחושדים שיש לכם מחסור ביוד, הצעד הבא הוא לבקש מהרופא המטפל הפניה לבדיקה של תפקוד בלוטת התריס ורמת היוד בגוף. רק כמה טיפות של תוסף יוד יכולות לעזור לשמור על רמות אנרגיה בריאות.

סימוכין:

1. Patrick L. Iodine: deficiency and therapeutic considerations. Altern Med Rev. 2008;13(2):116-127.
2. Zimmermann MB, Andersson M. Prevalence of iodine deficiency in Europe in 2010. Ann Endocrinol (Paris). 2011;72(2):164-166. doi: 10.1016/j.ando.2011.03.023
3. Fenwick GR, Heaney RK, Mullin WJ. Glucosinolates and their breakdown products in food and food plants. Crit Rev Food Sci Nutr. 1983;18(2):123-201.
4. Nerhus I, Wik Markhus M, Nilsen BM, et al. Iodine content of six fish species, Norwegian dairy products and hen's egg. Food Nutr Res. 2018;62:10.29219/fnr.v62.1291. doi: 10.29219/fnr.v62.1291