להבין את השעון הגנטי ולדעת איך להאט אותו

במשך שנים רבות האמינו כי תאים יכולים לחיות לנצח, אם הם נמצאים בסביבה אידאלית. ד"ר לאונרד הייפליק הפריך את האמונה הזו בתחילת שנות ה-1960. הוא הבחין בכך שתאי פיברובלסטים אנושיים בתרבית תאים לא מתחלקים יותר מ-50 פעמים בערך. הייפליק גילה כי תאים שהוקפאו לאחר 20 מחזורי חלוקה "זוכרים" אחרי הפשרתם שנותרו להם 30 מחזורי חלוקה.

חוקרים גם הבחינו בסימני הזדקנות במראה של פיברובלסטים שמופיעים ככל שהם מתקרבים ל-50 מחזורי חלוקה. הם נהיים גדולים יותר וצוברים כמות גבוהה יותר של ליפוקוקסין, הפיגמנט האחראי למה שמכונה "כתמי גיל". בעקבות הממצאים של הייפליק, מדענים העלו סברה כי בכל תא קיים שעון גנטי הקובע מתי התא מתחיל להזדקן.

כיום חוקרים רבים העוסקים בתחום מתבססים על תאוריית ההזדקנות המכונה "התקצרות הטלומרים". טלומרים הם קצוות הדנ"א. בכל חלוקה של תא חלק קטן של הדנ"א מוסר מהטלומר. התקצרות הטלומר משפיעה על ביטוי הגנים. התוצאה היא הזדקנות התא.

מעבר לכך שהטלומר משמש כשעון הזדקנות, הוא גם מעורב בהגנת קצוות הכרומוזום מפני נזקים, בקרת ביטוי הגנים ותמיכה בארגון הכרומוזום. הטלומר לא רק קובע את קצב הזדקנות התא, אלא גם משפיע על הסיכון לסרטן, למחלת אלצהיימר ולמחלות ניווניות אחרות.

להאט את השעון

המפתח להארכת תוחלת החיים של האדם בסופו של דבר יחייב שימור או שיקום של אורך הטלומרים של הדנ"א. עם זאת, טכנולוגיה שתאפשר זאת רחוקה מאתנו מרחק של עשרות שנים. למרבה המזל, כיום קיימות דרכים פשוטות שיכולות לעזור בהאטת השעון הגנטי, ביניהן:

מבט מקרוב

מחקרים הראו כי חומרים מזינים רבים עוזרים להילחם בהתקצרות הטלומרים, במיוחד ויטמינים מקבוצת B, כמו חומצה פולית, ויטמין B12וניאצין; אבץ, מגנזיום והוויטמינים C -ו-E. הדרך הטובה ביותר להבטיח צריכה מספקת של החומרים המזינים הללו ושל חומרים מזינים אחרים היא ליטול תוסף איכותי עם ויטמינים ומינרלים מרובים. האם כדאי לקבל את הברזל הנדרש ממולטי-ויטמין? אם אין לכם דרישה משמעותית לברזל ואם את לא אישה בהריון, מומלץ להימנע מנטילה של תוספי ברזל. נטילת ברזל נקשרת להתקצרות הטלומרים. עודף ברזל גם עלול להגביר את פעילות הרדיקלים החופשיים.

כדאי גם לקבל תוספת של ויטמין D — רוב המומחים ממליצים על 2,000 יח' בינ"ל ביום לפחות. במחקר אחד החוקרים בחנו את ההשפעה של ויטמין D על אורך הטלומרים בתאי דם לבנים של 2,160 נשים בגילאים 18-79. ככל שהרמות של ויטמין D היו גבוהות יותר, כך גם הטלומרים היו ארוכים יותר.

באשר להזדקנות, היה הבדל שווה ערך לחמש שנים באורך הטלומרים אצל הנשים עם הרמות הגבוהות ביותר של ויטמין D בהשוואה לאלה עם הרמות הנמוכות ביותר של הוויטמין. השמנת יתר, עישון והיעדר פעילות גופנית עלולים לקצר את הטלומרים, אבל חוקרים גילו כי העלאת הרמות של ויטמין D יכולה להתגבר על ההשפעות הללו. משמעות ההבדל הנ"ל של חמש שנים היא שהגיל הביולוגי של אישה בת 70 עם רמת ויטמין D גבוהה יותר יהיה 65 שנים.

גם שמן דגים חשוב להאטת השעון הביולוגי. מחקר ארוך-טווח הדגים שרמות גבוהות יותר של חומצות השומן אומגה-3 EPA ו-DHA מצמצמות את קיצור הטלומרים. המינון המומלץ של שמן דגים מבוסס על מינון של 1,000 מ"ג EPA ו-DHA.

לבסוף, מחקרים ניסיוניים קושרים את הפלבונואידים והפוליפנולים שמכילים זרעי ענבים, קליפת עץ האורן (פיקנוגנול) ותה ירוק לא רק לירידה ברמות של סמני דלקת, אלא גם למניעת התקצרות הטלומרים. המינונים המומלצים עבור תמציות המכילות לפחות 90% פוליפנולים הם 150-300 מ"ג ביום.

ההיבט של אינסולין

ייתכן שהסיבה החשובה ביותר להתקצרות טלומרים בצפון אמריקה היא תנגודת להורמון אינסולין שמתפתחת בהשמנת יתר, טרום סוכרת וסוכרת סוג 2. מחקרים שנערכו לאחרונה הדגימו כי תנגודת לאינסולין נקשרת לאורך טלומרים קצר יותר. השגת משקל גוף אידאלי ויישום אסטרטגיות להגדלת הרגישות של תאי הגוף לאינסולין היא יעד חשוב במניעת התקצרות הטלומרים.